אמנם הסיפור של איימי היה כתוב בשירים שלה , כרוניקת מוות ידועה מראש באלבום הראשון של פרנקי היא עוד ידעה לשיר שהיא לא יכולה לעזור אם לא תעזור לעצמך , אוליי היא הייתה ג'אנקי אך בחורה כשרונית יוצאת דופן שנדמה כאלו ממש לקחה החלטה לבצע את ההתאבדות שלה איטית וכואבת לנגד עיניי כל העולם
העיתונים חגגו עליה בשנים האחרונות ואני בטוחה שכתבי הצהובונים למינהם, חשים באבדה הזו יותר מכולם כי מי סיפק להם חומר בוקר , צהריים וערב על ההשפלות שהיא העבירה את עצמה . האלבום שהביא את הצלחתה הגדולה וכנראה טמן בחובו גם את נפילתה הגדולה back to black
היא שרה על הגמילה ושהיא לא , לא , לא רוצה אותה , אחר כך היא מסבירה שהיא מביאה רק צרות איתה והיא לא טובה וזה אגב גם מה שהיא אמרה על האלבום פרנקי הראשון שהוא לא היה מספיק טוב והיא לא יכולה לשמוע אותו...הרבה אהבות נכזבות היו אצלה ומילים כואבות וקול וואו...אחד לדור ועדיין איימי, לא ממש אהבה את עצמה ומי שלא אוהב את עצמו אף אחד לא יכול לאהוב אותו ולהיות איתו והכי עצוב שהיא מתה כמו שהיא הכי פחדה לבד במיטה ולקח שש שעות עד שמישהו מצא אותה
מלא כאב היה בה שהסמים לא הצליחו לטשטש היה נראה שהיא פשוט מדרדרת בקצב מסחרר ואחרי ההופעה בבלגרד זה היה ברור לחלוטין איימי פשוט לא רצתה לחיות יותר, אולי היא גם רצתה שפשוט נרים ידיים ממנה ויעזבו אותה בשקט היה עליה לחץ בלתי פוסק להוציא תקליט חדש והפאפרצ'י איך אפשר בלי
, אחרת אי אפשר להסביר את ההרס העצמי המאסיבי שהלך החמיר את התקיפות של אנשים, המעצרים האלימות והמכות שקיבלה ונתנה השיטוטים בלונדון יחפה ולעיתים רק עם חזיה בלילה בוכה במזג האוויר הלונדוני וקוקטליים של סמים שכל אחד אחר כבר היו הורגים מזמן...היא בחרה להרוס את עצמה או יותר נכון להתאבד לאט ולעיני אלפי מצלמות ותיעודים, ברשת כבר היו אתרים שלמים עם הימורים על יום מותה
מה מביא ילדה יהודיה מבית טוב לכזו אובסיסביות של הרס עצמי? אולי ההצלחה המטאורית שלה - אולי החיים הציבוריים?מה שבטוח שאיימי הענישה את עצמה אלוהים יודע על מה , גם בראיונות איתה היא אמרה שהיא רעה , לא טובה ושלא איכפת לה או שפשוט היא הייתה רגישה מדי ...אחרי כנסתו לכלא של בעלה לשעבר (שהיה לו חלק לא קטן בהריסתה וגם עכשיו יושב בכלא )מותה של סבתא ,צילומים והופעות מביכות ב2008 נראה שהיא רק החמירה את השפיטה כלפי עצמה.
לא קיים דבר גרוע יותר מאשר להיות האוייב של עצמך , לא לסלוח לעצמך ולא לתת לכאב ביטוי ולצאת החוצה , לכולם יש משברים בחיים גם חלק מאיתנו היינו בקצוות של אין דרך חזרה ועדיין לא משנה מאיזה גובה מתרסקים...תמיד אפשר לקום לאסוף את השברים ולחזור לחיים (דוגמא יפה בעולם המוזיקה היא דווקא ברטיני ספירס שהסיפדו אותה והנה היא שוב יוצרת )ואולי היא הייתה נשמה פצועה מדי ורגישה מדי לעולם הזה , לפחות קיבלנו את המוזיקה ושיעור קצר ופשוט אם בנאדם לא רוצה לעזור לעצמו ,אף אחד ושום דבר לא יכולים לעזור לו ...איימי וויינהאוס גם ידעה את זה
לילה בן הרוש - מפיקה ויח"צנית, עיתונאית, אמנית ועורכת הניוזלטר לאן נושבת הרוח.
